ליאת

ליאת הייתה בחורה פרעית שאהבה לרוץ אחרי הרוח. ערב אחד, תוך כדי רכיבה מהירה על אופניה, כמעט התנפצה על דניאל — צלם עם חיוך רגוע ועיניים שתופסות הכול. “את בסדר?” הוא שאל. “אני? תמיד. אתה?” היא חייכה. מאותו רגע הוא התחיל להופיע במקומות שבהם בילתה — מסיבה, יער, חוף. הוא לא ניסה להאט אותה, רק הלך בקצב שלה. על הגבעה, תחת כוכבים, היא רקדה לבדה והוא צילם אותה בשקט. “ליאת,” אמר, “זה הרגע הכי יפה שראיתי.” “אני?” “את. ככה — חופשייה.” היא התקרבה אליו, נשענה על כתפו ולחשה: “אז תישאר. רק אל תנסה לעצור אותי.” והוא נשאר — לא כדי לתפוס אותה, אלא כדי לרוץ איתה.